<h1>רבינו ירוחם נ"ד ח"ה</h1>
<h2>דף נה:</h2>
מסלקים הזבל מתחת רגלי הבהמה לצדדין בחול המועד, ואם נעשית החצר כרפת בקר מוציאין אותו לאשפה כך פשוט בפסחים (נ"ה ע"ב). אין מוליכין ואין מביאין כלים מבית האומן, ודוקא כלים שאינם לצורך המועד אבל כלים שהם לצורך המועד מביאין. ואם אינם לצורך המועד ואין לאומן מה יאכל נותני' לו שכרו, ומניח הכלי לאומן, ואם אינו מאמין באומן להניח אצלו הכלים מניח הכלים בבית הסמוך לחומה, ואם יתירא שמא יגנבו משם מפנין לחצר אחרת כך פשוט במועד קטן ובפסחים. תרנגולת שברחה מחזירין אותו בחולו של מועד, אבל אין מושיבין אותה על הביצים לכתחלה כך פשוט בפסחים. ויש מחלקת בגמרא, דרב הונא אמר דוקא אחר שלשה לישיבתה דנפסדין ביצי' לגמרי ותוך שלשה למרדה דאכתי לא הלך חמימותה ממנה ואין טורח כל כך בחזרתה ואיכא תרתי לטיבותא שהטורח מועט וההפסד מרובה, אבל אחר שלשה ואפילו שיהיה אחר שלשה לישיבתה או תוך ג' לישיבתה אפילו שיהיה תוך ג' למרדה לא מהדרי'. ורבי אמי אמר אפילו תוך ג' לישיבתה מחזירין אותה. יש מי שפסק כרב הונא לחומרא, ולמאי דפסקי ר"ת וריב"א דאיסור מלאכה בחולו של מועד מדרבנן אם כן אזלינן לקולא בו.
